אני מדברת איתך והכול משתנה, הפסימיות הופכת לאופטימיות, העצב הופך לשמחה והשנאה הופכת לסתם .
אני לא הכי פתוחה איתך , מדי פעם אני מעלימה פרטים ומוסיפה חדשים, אבל אני עדין מרגישה בנוח לספר לך את מה שחשוב ואני יודעת שתעזרי לי.
היום הבנתי שלשתף ולהוציא זה הכי טוב.
עד עכשיו לא שיתפתי כלום ממה שעובר עלי, עד עכשיו הכול לחץ בטן.
אבל היום אני מדברת על הנושא עם אמא שלי ואחותי, הן עוזרות לי, הן נותנות לי ביטחון, ביטחון שאני אהיה בסדר, הן נותנות לי להבין את עצמי בעיקר.
עד עכשיו לא הבנתי מה עובר עלי, מה אני יעשה, כל הזמן חיפשתי לברוח.
רציתי לעבור לעיר אחרת, המשפחה שלי הסכימה איתי שזה יכול להיות טוב, אבל לאט לאט בעזרת אחותי ואמי הבנתי שזה לא פיתרון לברוח ,
אני אצטרך לפעול, לשנות,לדבר ולהכיר, ולא ישר לברוח מהכול ולנסות להתחיל חיים חדשים .
;){kind=link}